It is permitted to sell them an entity which will not endure - e.g., vegetables, or a cooked dish - until the day of their festival.
When does the above apply? In Eretz Yisrael. In other lands, however, it is forbidden [to engage in such activities] only on the day of their festival itself.
If one transgressed and did business with them during these three days, one may derive benefit from the results of these transactions. When, however, one does business with them on the day of their festival itself, it is forbidden to benefit from the results of these transactions.
Similarly, when [it is customary] that the day on which one of them dies is marked with festivities, it is forbidden [to do business] with those individuals on that day. Whenever [a person's] death is marked by the burning of his utensils and the offering of incense, we can assume that idol worship is [involved in the ritual].
The [above] prohibition applies only to those who worship [the false deity]. In contrast, it is permitted to do business with those who join in the celebrations by eating, drinking, and observing it as a matter of custom or in deference to the king.
If, however, an idolater specifically states that he is purchasing the article for the sake of idol worship, it is forbidden to sell it to him unless one blemishes it in a manner which disqualifies it for use as an offering to the idol. An animal lacking a limb is not offered as a sacrifice to an idol.
Everything that is forbidden to be sold to idolaters is also forbidden to be sold to a Jew who is suspect that he will sell to idolaters. Similarly, it is forbidden to sell dangerous objects to a Jewish thief.
It is permitted to walk around a city in which an idol is located. It is, however, forbidden to enter [the city]. If the idol is located outside the city, it is permitted to walk within it.
When does this apply? When this is the only way to his destination. If, however, there is an alternate route to his destination and, by chance, he took [the route which passed through this city], it is permissible.
It is forbidden to do business with a store owned by a false deity, because one offers benefit to the false deity.
One may attend a pagan commercial fair and purchase livestock, gentile servants and maidservants before they convert, houses, fields, and vineyards. One may compose a bill of sale and formalize it in accordance with the civil law procedures, since by doing so one saves [one's property] from them.
When does the above apply? When one buys from a private individual who does not have to pay a tax [to the false deity]. If, however, one buys from a merchant, it is forbidden, for a merchant must pay a tax which must be given to the false deity. Hence, [by making such a purchase], one is giving benefit to a false deity.
[The following laws apply] if one transgressed and purchased [merchandise] from a merchant: If one purchased livestock, one should cut off the animal's hooves from below the anklebone. If one purchased garments or other objects, one should let them rot. If one purchased money or metal utensils, one should bring them to the Dead Sea. If one purchased a servant, one may not help him up [from a pit], nor should one push him into one.
When is it forbidden to eat such an idolater's food? From when he began to prepare for the wedding feast, the entire duration of the wedding feast, and for thirty days afterwards. [Furthermore,] if he makes another celebration because of the wedding even after thirty days have passed, it is forbidden [to participate] until twelve months [have passed].
This stringency was imposed because of idol worship, as [implied by Exodus 34:15-16]: "And he shall call to you and you shall eat from his slaughter, and you shall choose from his daughters for your sons. His daughters will stray after their gods, and they will lead your sons astray after these gods."
An idolatrous woman may serve as a midwife for a Jewess and nurse her child. [This must be done] in premises belonging to a Jew, lest the idolatrous woman kill the child.
If a Jew journeys to a reproachful place of idol worship, one may trade with him on his way, since he may change his mind. On his way back, it is forbidden. [It is forbidden to trade with] an apostate Jew on his way there and on his way back.
It is, however, permitted to benefit from [the proceeds of the sale of an idol] possessed by an idolater. Therefore, it is permitted to trade with an idolater coming from such a fair, but not with a Jew. It is forbidden to trade with an apostate Jew on his way to and on his way from such a fair.
הלכות עבודה זרה פרק ט
א) שלושה ימים לפני אידיהם של גויים, אסור ליקח מהם ולמכור להם דבר המתקיים, ללוות מהן ולהלוותם, לפורען וליפרע מהן מלווה בשטר או שעל המשכון. אבל מלווה על פה, נפרעין מהן, מפני שהוא כמציל מידן; ומותר למכור להן דבר שאינו מתקיים, כגון ירקות ותבשיל, עד יום אידם. במה דברים אמורים, בארץ ישראל; אבל בשאר ארצות, אינו אסור אלא יום אידם בלבד.
ב) עבר ונשא ונתן עימהן באותן השלושה ימים, הרי זה מותר בהנאה; והנושא ונותן עימהם ביום אידם, הרי זה אסור בהנאה. [ב] ואסור לשלוח דורון לגוי ביום אידו, אלא אם כן נודע לו שאינו מודה בעבודה זרה, ואינו עובדה. וכן גוי ששלח דורון לישראל ביום אידם, לא יקבלנו ממנו; ואם חשש לאיבה, נוטלו בפניו, ואינו נהנה בו עד שייוודע לו שזה הגוי אינו עובד עבודה זרה, ואינו מודה בה.
ג) היה אידם של אותם גויים ימים רבים, שלושה או ארבעה או עשרה, כל אותן הימים כיום אחד הן, וכולן אסורין עם שלושה ימים לפניהן.
ד) הנוצרים עובדי עבודה זרה הם, ויום ראשון יום אידם הוא. לפיכך אסור לשאת ולתת עימהם בארץ ישראל, יום חמישי ויום שישי שבכל שבת ושבת; ואין צריך לומר, יום ראשון עצמו, מפני שהוא אסור בכל מקום. וכן נוהגים עימהם, בכל אידיהם.
ה) יום שמתכנסין בו הגויים להעמיד להן מלך, ומקריבין ומקלסין לאלוהיהן, יום אידם הוא, והרי הוא כשאר אידיהם; אבל גוי שהוא עושה איד לעצמו, ומודה לעבודה זרה שלו, ומקלסה ביום שנולד בו, ביום תגלחת זקנו או בלוריתו, ביום שעלה בו מן הים או שיצא בו מבית האסורים, ביום שעשה בו משתה לבנו, וכיוצא באלו -- אין אסור אלא אותו היום, ואותו האיש בלבד.
ו) וכן יום שימות להן בו מת ויעשו אותו איד, אותם העושים אסורין אותו היום; וכל מיתה ששורפין בה כלים ומקטירין קטורת, בידוע שיש בה עבודה זרה.
ז) אין יום האיד אסור, אלא לעובדין בו בלבד; אבל הגויים ששמחים בו ואוכלין ושותין ומשמרין אותו מנהג, או מפני כבוד המלך, אבל הם אין מודין בו -- הרי אלו מותרין לשאת ולתת עימהן.
ח) [ו] דברים שהן מיוחדין למין ממיני עבודה זרה, אסור למכור לעובדי אותה עבודה זרה שבאותו המקום, לעולם. ודברים שאינן מיוחדין לה, מוכרין אותם סתם; ואם פירש הגוי שהוא קונה אותם לעבודה זרה, אסור למכור לו, אלא אם כן פסלו מלהקריבו לעבודה זרה, לפי שאין מקריבין חסר לעבודה זרה.
ט) [ז] היו מעורבים דברים המיוחדין עם דברים שאין מיוחדין, כגון לבונה זכה בכלל לבונה שחורה -- מוכר הכול סתם, ואין חוששין שמא ילקט הזכה לבדה לעבודה זרה; וכן כל כיוצא בזה.
י) [ח] כשם שאין מוכרין לגויים, דברים שמחזיקין בהן ידיהן לעבודה זרה -- כך אין מוכרין להם, דבר שיש בו נזק לרבים, כגון דובים ואריות, וכלי זין וכבלים ושלשליות. ואין משחיזין להם את הזין. וכל שאסור למוכרו לגוי, אסור למוכרו לישראל החשוד למכור לגוי; וכן אסור למכור כלי נזק, לליסטים ישראל.
יא) [ט] היו ישראל שוכנים ביני הגויים, וכרתו להם ברית -- מותר למכור כלי זין לעבדי המלך וגייסותיו: מפני שעושים בהם מלחמה עם צרי המדינה להצילה, ונמצאו מגינים עלינו, שהרי אנו שרויין בתוכם.
יב) עיר שיש בה עבודה זרה -- מותר להלך חוצה לה, ואסור להיכנס לתוכה. היה חוצה לה עבודה זרה, מותר להלך בתוכה. [י] ההולך ממקום למקום, אסור לו לעבור בעיר שיש בה עבודה זרה. במה דברים אמורים, בזמן שהדרך מיוחדת לאותו מקום; אבל אם יש שם דרך אחרת ונקרה והלך בזו, מותר. [יא] אסור לבנות עם הגויים, כיפה שמעמידים בה עבודה זרה; ואם עבר ובנה, שכרו מותר. אבל בונה הוא לכתחילה, הטרקלין או החצר שיש בה אותה הכיפה.
יג) [יב] עיר שיש בה עבודה זרה, והיו בה חנייות מעוטרות ושאינן מעוטרות -- המעוטרות, אסור ליהנות בהן ובכל מה שבתוכן, מפני שחזקתן, שבגלל עבודה זרה נתעטרו; ושאינן מעוטרות, מותרות בהנאה. חנייות של עבודה זרה, אסור לשוכרן, מפני שמהנה עבודה זרה. [יג] המוכר בית לעבודה זרה -- דמיו אסורים בהנאה, ויוליך אותן לים המלח; אבל גויים שאנסו ישראל וגזלו ביתו והעמידו בו עבודה זרה, דמיו מותרין; וכותב ומעלה בערכאות שלהם. [יד] וחלילין של עבודה זרה, אסור לספוד בהן.
יד) הולכין ליריד של גויים, ולוקחין מהם בהמה עבדים ושפחות בגיותן, ובתים ושדות וכרמים; וכותב ומעלה בערכאות שלהן, מפני שהוא כמציל מידם. במה דברים אמורים, בלוקח מבעל הבית שאינו נותן מכס. אבל הלוקח שם מן התגר, אסור: מפני שהוא נותן מכס, והמכס לעבודה זרה; ונמצא זה מהנה עבודה זרה. עבר ולקח מן התגר -- אם בהמה לקח, נושר פרסותיה מן הארכובה ולמטה; ואם כסות וכלים לקח, ירקבו; לקח מעות וכלי מתכות, יוליכם לים המלח; לקח עבדים, לא מעלין ולא מורידין.
טו) גוי שעשה משתה לבנו או לבתו, אסור ליהנות מסעודתו; ואפילו לאכול הישראלי ולשתות משלו שם, אסור, הואיל ובמסיבת הגויים אכלו. ומאימתיי אסור לאכול אצלו, משיתחיל לעסוק ולהכין צורכי הסעודה, וכל ימי המשתה, ולאחר ימי המשתה שלושים יום. ואם עשה סעודה אחרת מחמת הנישואין, אפילו לאחר שלושים יום, אסור, עד שנים עשר חודש.
טז) וכל ההרחק הזה -- מפני עבודה זרה הוא, שנאמר "וקרא לך ואכלת מזבחו. ולקחת מבנותיו, לבניך; וזנו בנותיו אחרי אלוהיהן, והזנו את בניך" (שמות לד,טו-טז).
יז) [טז] בת ישראל לא תניק את בנה של נוכרית, מפני שמגדלת בן לעבודה זרה. ולא תיילד את הנוכרית, אבל מיילדת היא בשכר משום איבה. והנוכרית מיילדת את בת ישראל, ומניקה את בנה, ברשותה, כדי שלא תהרגנו.
יח) [יז] ההולכין לתרפות, אסור לשאת ולתת עימהן; והבאים, מותרין -- והוא, שלא יהיו קשורין זה בזה, שאם היו קשורין, שמא דעתן לחזור. ישראל ההולך לתרפות, בהליכה מותר לשאת ולתת עימו, שמא יחזור בו; ובחזירה, אסור. ישראל משומד, בין בהליכה בין בחזירה, אסור.
יט) [יח] ישראל שהלך ליריד של גויים, בחזירה אסור לשאת ולתת עימו, שמא עבודה זרה מכר להן שם, ודמי עבודה זרה ביד ישראל אסורים בהנאה; וביד גוי, מותרין. ומפני זה, נושאין ונותנין עם הגוי הבא מן התרפות; ואין נושאין ונותנין עם ישראל הבא מן התרפות. ולא עם המשומד, לא בהליכתו ולא בחזירתו.




