There are those who finish the Torah reading in a three-year cycle. However, this is not a widely accepted custom.
It is common custom to read [the sidrah,] Bemidbar Sinai before Shavuot, [the sidrah,] Va'etchanan after Tish'ah B'Av, [the sidrah,] Attem nitzavim before Rosh HaShanah, and [the sidrah,] Tzav et Aharon before Pesach in an ordinary year.
Therefore, there are Sabbaths on which two sedarim are read: for example, [the sidrah,] Ishah ki tazria and [the sidrah,] Vezot tih'yeh torat hametzora [are often combined. Similarly, the sidrah,] Im bechukotai [is often combined] with [the sidrah,] Behar Sinai, so that [the reading of the Torah] will be completed in a year, and the sedarim will be read at the appropriate times.
What is implied? On the first Sabbath, we read [the sidrah,] Bereshit in the morning. In the afternoon, ten or more verses from [the sidrah,] Eleh toldot Noach are read. The same practice [is followed] on Monday and Thursday. On the coming Sabbath, we begin from Eleh toldot Noach, and read until the conclusion of the sidrah. This pattern is followed throughout the year.
On each Sabbath, a haftarah is recited that reflects the Torah reading.
If Rosh Chodesh falls on the Sabbath, two Torah scrolls are taken out in the morning. The sidrah of that particular Sabbath is read from one, and the person who concludes the reading reads [the passage] "And on your new months...."
The person who reads the haftarah reads the passage concerning Rosh Chodesh, and then reads [the passage (Isaiah 66:1-24) that concludes:] "And it will be from month to month..." as the haftarah.
If Rosh Chodesh Av falls on the Sabbath [the passage, Isaiah 1:14-31, beginning:] "My soul hates your new moons and your festivals" is read as the haftarah.
If Rosh Chodesh falls on Sunday, on the preceding Sabbath [the passage (I Samuel 20:18-42), beginning:] "And Jonathan told him: 'Tomorrow is the new month...'” is read as the haftarah.
However, in Parashat Ha'azinu, the first [person called to the Torah] reads until Z'chor y'mot olam (Deuteronomy 32:7 . The second begins from Z'chor y'mot olam [and continues] until Yarkivehu (ibid.:13). The third [reads] from Yarkivehu until Vayar Ado-nai vayin'atz (ibid.:19). The fourth [reads] from Vayar Ado-nai vayin'atz until Lu chachmu (ibid.:29). The fifth [reads] from Lu chachmu until Ki essa el shamayim yadi (ibid.:40). The sixth [reads] from Ki essa el shamayim yadi until the conclusion of the song (ibid.:43).
Why is the Torah reading ceased at these points? Because these are [verses of] rebuke, [and the intent is that] that they motivate the people to repent.
The "curses" in Deuteronomy may be interrupted if one desires. However, the people have already adopted the custom of not interrupting [this reading]. Rather, a single person reads them [in their entirety].
Moses instituted [the practice that], on each festival, the Jews should read [a passage] appropriate to it. Also, it [is proper] on each festival to ask about and explain the subjects [pertinent] to that festival.
Which [passages] are read? On Pesach, [we read] the passage concerning the festivals in Leviticus 23:4-44). [However,] the people have already adopted the custom of reading Mishchu uk'chu lachem (Exodus 12:21-51) on the first day. The haftarah is [the description] of the Pesach celebrated in Gilgal (Joshua 5:2-15).
On the second day, we read Shor o kesev (Leviticus 22:26-23:44). The haftarah is [the description] of the Pesach celebrated by Josaiah (II Kings 1-9, 21-25). On the third day, we read Kadesh li kol b'chor (Exodus 13:1-16); on the fourth day, Im kessef talveh (Exodus 22:24-23:19); on the fifth day, P'sol lecha (Exodus 34:1-26); on the sixth day, Vaya'asu Bnei Yisrael et hapesach b'mo'ado (Numbers 9:1-14).
On the final festival, [we read] from Vay'hi beshalach until the conclusion of the song [sung at Red Sea] until [the verse,] Ani Ado-nai rof'echa (Exodus 13:17-15:26). The haftarah is Vayedaber David (II Samuel 22:1-51).
On the eighth day, [we read], Kol hab'chor (Deuteronomy 15:19-16:17). The haftarah is Od hayom (Isaiah 10:32-4, 11:1-16, 12:1-6).
On the second day, the passage describing the festivals, Kol hab'chor (Deuteronomy 15:19-16:17) is read, and [a passage from] Chabbakuk (3:1-19) is read as the haftarah.
On the second day, [the passage,] V'HaElo-him nisah et Avraham (Genesis 22:1-24) is read, and [the passage including the verse] Haven yakir li Efrayim (Jeremiah 31:1-19) is read as the haftarah.
In the afternoon, [we read the passage] in Acharei mot that is concerned with forbidden sexual relations, in order that anyone who has violated one of these sins will remember, become embarrassed, and repent. The third person [who] reads from the Torah recites [the Book of] Yonah as the haftarah.
On the final day of the festival, we read [the passage,] Kol hab'chor (Deuteronomy 15:19-16:17). For the haftarah, we read [the passage,] Vay'hi k'chalot Shlomo (I Kings 8:54-66).
On the following day, we read [the sidrah,] Vezot haberachah (Deuteronomy 33-34). For the haftarah, we read [the passage,] Vaya'amod Shlomo (I Kings 8:22-53). There are those who read [the passage,] Vay'hi acharei mot Moshe (Joshua 1) as the haftarah.
On the other days of Sukkot, we read [the passages that describe] the sacrifices [offered] on the festival.
Similarly, on the fourth day [of the festival], which is the second day of Chol Hamo'ed, we read the passages Uvayom hash'lishi and Uvayom harevi'i. The same pattern is followed on all the [other] days.
We have mentioned above that the common custom is to recite Kaddish after the reader concludes the reading at all times, and then to recite the haftarah from the prophets.
On the Sabbath of Chanukah, the haftarah is Zechariah's [vision of the Menorah (2:14-4:7)]. If two Sabbaths are celebrated during Chanukah, on the first Sabbath, Zechariah's [vision of the Menorah] is read as the haftarah; on the second, [the description of] Solomon's [Menorah is read as the haftarah (I Kings 7:40-50)]. The one who reads the [passage designated for] Chanukah is the one who recites the haftarah from the prophets.
On Purim, [the passage,] Vayavo Amalek (Exodus 17:8-16) [is read].
On the other days when we fast [to commemorate the bitter events] that occurred to our ancestors, we read the [above-mentioned passage,] in the morning and Minchah services [in the following manner]: The first person called to the Torah reads four verses, [beginning] Vay'chal Moshe. The second and the third read from P'sol lecha until asher ani oseh imach.
On the fasts that are declared by the community because of difficulties like famine or plague, we read blessings and curses, so that the people will repent and humble their hearts when they hear them.
Similarly, on the Sabbath after Tish'ah B'Av we read [the passage Nachamu, nachamu, ami (Isaiah 40:1-26) as the haftarah. It is the common custom in our cities to read the comforting prophecies of Isaiah as the haftarot from Tish'ah B'Av until Rosh HaShanah.
On the Sabbath between Rosh HaShanah and Yom Kippur, we read [the passage,] Shuvah Yisrael as the haftarah.
On the "second Sabbath," we read Parashat Zachor (Deuteronomy 25:17-19), and read as the haftarah, [the passage,] Pakad'ti et asher asah Amalek (I Samuel 15:1-34). What is meant by the "second Sabbath"? The Sabbath before the week in which Purim falls - even if Purim falls on Friday.
On the "third Sabbath," we read [the passage describing] "the red heifer" (Numbers 19:1-22), and read as the haftarah [the passage,] V'zarakti aleichem (Ezekiel 36:16-38). Which is the "third Sabbath"? The one preceding the fourth.
On the fourth Sabbath, we read [the passage,] Hachodesh hazeh lachem (Exodus 12:1-20), and read as the haftarah [the passage,] Barishon b'echad lachodesh (Ezekiel 45:16-25, 46:1-18). Which is the "fourth Sabbath"? The Sabbath of the week when Rosh Chodesh Nisan falls - even if it falls on Friday.
If Rosh Chodesh Adar fell on the Sabbath and the sidrah to be read that week was V'attah tetzaveh, six people read from V'attah tetzaveh until V'asita kiyor nechoshet.The seventh person reads from the second scroll and repeats the reading of Ki tissa until V'asita kiyor nechoshet.
If the sidrah to be read that week was Ki tissa itself, six people read from Ki tissa until Vayakhel. The seventh person reads from the second scroll and repeats the reading of Ki tissa until V'asita kiyor nechoshet.
[When Rosh Chodesh Tevet] falls during the middle of the week, three people read from the passage concerning Rosh Chodesh, and the fourth person reads the passage for Chanukah.
הלכות תפילה פרק יג
א) המנהג הפשוט בכל ישראל, שמשלימין את התורה בשנה אחת: מתחילין בשבת שאחר חג הסוכות, וקורין בסדר "בראשית" (בראשית א,א); בשנייה, "אלה תולדות נוח" (בראשית ו,ט); בשלישית, "ויאמר ה' אל אברם" (בראשית יב,א). וקוראין והולכין על הסדר הזה, עד שגומרין את התורה בחג הסוכות. ויש מי שמשלים את התורה בשלוש שנים, ואינו מנהג פשוט.
ב) עזרא תיקן להן לישראל, שיהיו קורין קללות שבספר ויקרא, קודם עצרת; ושבמשנה תורה, קודם ראש השנה. והמנהג הפשוט, שיהו קוראין "במדבר סיניי" (במדבר א,א), קודם עצרת; "ואתחנן" (דברים ג,כג), אחר תשעה באב; "אתם ניצבים" (דברים כט,ט), קודם ראש השנה; ו"צו את אהרון" (ויקרא ו,ב), קודם הפסח בשנה פשוטה. לפיכך יש שבתות שקורין שחרית, שני סדרין כגון "אישה כי תזריע" (ויקרא יב,ב) ו"זאת תהיה" (ויקרא יד,ב), "בהר סיניי" (ויקרא כה,א) ו"אם בחוקותיי" (ויקרא כו,ג), וכיוצא בהן -- כדי שישלימו בשנה, ויקראו אותן הסדרים בעונתן.
ג) מקום שמפסיקין בשבת בשחרית -- שם קוראין במנחה, ובשני ובחמישי, ולשבת הבאה. כיצד, שבת ראשונה, קורין בשחרית בסדר "בראשית" (בראשית א,א); במנחה, קורין מ"אלה תולדות נוח" (בראשית ו,ט) עשרה פסוקין או יותר; וכן בשני ובחמישי; וכן לשבת הבאה בשחרית, מתחילין מ"אלה תולדות נוח", וקורא עד סוף הסדר. ועל דרך זו, קורין כל השנה. ומפטירין בכל שבת ושבת, בנביא מעין שקראו בתורה.
ד) בראשי חודשים -- הראשון, קורא שלושה פסוקין מפרשת "צו" (במדבר כח,ב); והשני, חוזר וקורא פסוק שלישי שקרא הראשון ושני פסוקין שאחריו, כדי שישייר בפרשה שלושה פסוקין; והשלישי, קורא שלושה פסוקין ששייר השני עם "וביום השבת" (במדבר כח,ט); והרביעי, קורא "ובראשי חודשיכם" (במדבר כח,יא). ואם חל ראש חודש להיות בשבת, מוציאין שני ספרים בשחרית: באחד, קורין בו סדר אותה שבת; ובשני, קורא בו המשלים "ובראשי חודשיכם". ואם קרא עניין ראש חודש בשבת, המפטיר קורא, ומפטירין "והיה מדי חודש בחודשו" (ישעיהו סו,כג). וראש חודש אב שחל להיות בשבת, מפטירין "חודשיכם ומועדיכם שנאה נפשי" (ישעיהו א,יד). וראש חודש שחל להיות באחד בשבת, מפטירין בשבת שלפניו "ויאמר לו יהונתן, מחר חודש" (שמואל א כ,יח).
ה) כל העולה לקרות בתורה, פותח בדבר טוב, ומסיים בדבר טוב. אבל בפרשת "האזינו" (דברים לב,א) -- הראשון, קורא עד "זכור ימות עולם" (דברים לב,ז); והשני, מתחיל מ"זכור ימות עולם" עד "ירכיבהו" (דברים לב,יג); והשלישי, מ"ירכיבהו" עד "וירא ה', וינאץ" (דברים לב,יט); והרביעי, מן "וירא ה' וינאץ" עד "לו חכמו" (דברים לב,כט); והחמישי, מן "לו חכמו" עד "כי אשא אל שמיים, ידי" (דברים לב,מ); והששי, מן "כי אשא אל שמיים ידי" עד סוף השירה. ולמה פוסקין בה בעניינות אלו, מפני שהן תוכחה, כדי שיחזרו העם בתשובה.
ו) שמונה פסוקין שבסוף התורה, מותר לקרות אותן בבית הכנסת בפחות מעשרה: אף על פי שהכול תורה, ומפי משה מפי הגבורה הן, הואיל ומשמען שהן אחר מיתת משה רבנו, הרי נשתנו; ולפיכך מותר ליחיד לקרות אותן.
ז) קללות שבתורת כוהנים, אין מפסיקין בהן, אלא אחד קורא אותן; מתחיל בפסוק שלפניהן, ומסיים בפסוק של אחריהן. וקללות שבמשנה תורה, אם רצה לפסוק בהן, פוסק; וכבר נהגו העם שלא לפסוק בהן, אלא אחד קורא אותן.
ח) מפסיקין למועדות, וליום הכיפורים, וקוראין בעניין המועד, לא בסדר שבת. ומשה תיקן להן לישראל, שיהיו קוראין בכל מועד, עניינו; ושואלין ודורשין בעניינו של יום, בכל מועד ומועד. ומה הן קורין: בפסח, בפרשת מועדות שבתורת כוהנים. וכבר נהגו העם, לקרות ביום ראשון "משכו" (שמות יב,כא), ומפטירין בפסח גלגל; וביום טוב שני, "שור או כשב" (ויקרא כב,כז), ומפטירין בפסח יאשייהו. בשלישי, "קדש לי" (שמות יג,ב); ברביעי, "אם כסף תלווה" (שמות כב,כד); בחמישי, "פסול לך" (שמות לד,א); בששי, "ויעשו בני ישראל את הפסח, במועדו" (במדבר ט,ב); ביום טוב אחרון, "ויהי בשלח" (שמות יג,יז) עד סוף השירה, ומפטירין "וידבר דויד" (שמואל ב כב,א); ובשמיני, "כל הבכור" (דברים טו,יט), ומפטירין "עוד היום" (ישעיהו י,לב).
ט) בעצרת, קורין ב"שבעה שבועות" (דברים טז,ט). ומנהג פשוט, שקורין ביום טוב הראשון, "בחודש השלישי" (שמות יט,א), ומפטירין במרכבה; ובשני, קורין בפרשת מועדות, ומפטירין בחבקוק.
י) בראש השנה, קורין "בחודש השביעי באחד לחודש" (במדבר כט,א). ומנהג פשוט, שקורין ביום ראשון, "וה' פקד את שרה" (בראשית כא,א), ומפטירין "ויהי איש אחד מן הרמתיים" (שמואל א א,א); ובשני, קורין "והאלוהים ניסה" (בראשית כב,א), ומפטירין "הבן יקיר לי אפריים" (ירמיהו לא,יט).
יא) ביום הכיפורים, בשחרית, קורין "אחרי מות" (ויקרא טז,א), ומפטירין "כי כה אמר רם ונישא" (ישעיהו נז,טו). במנחה, קורין בעריות שבאחרי מות, כדי שיזכור וייכלם כל מי שנכשל באחת מהן, ויחזור בתשובה; והשלישי שקורא בתורה, מפטיר ביונה.
יב) בסוכות, בשני ימים הראשונים, קורין בפרשת המועדות, ומפטירין ביום ראשון "הנה יום בא, לה'" (זכריה יד,א), וביום שני "וייקהלו אל המלך שלמה" (מלכים א ח,ב); וביום טוב אחרון, קורין "כל הבכור" (דברים טו,יט), ומפטירין "ויהי ככלות שלמה" (מלכים א ח,נד); ולמחר, קורין "וזאת הברכה" (דברים לג,א), ומפטירין "ויעמוד שלמה" (מלכים א ח,כב), ויש מי שמפטיר "ויהי אחרי מות משה" (יהושוע א,א), ובשאר ימות החג, קורין בקרבנות החג.
יג) כיצד, בכל יום ויום מחולו של מועד, קורא שתי פרשייות: ביום השלישי, שהוא תחילת חולו של מועד, קורא הכוהן "וביום השני" (במדבר כט,יז), ולוי קורא "וביום השלישי" (במדבר כט,כ), וישראל קורא "ביום השלישי", והרביעי חוזר וקורא "ביום השני" ו"ביום השלישי". וכן ביום הרביעי, שהוא שני של חולו של מועד, קורין "וביום השלישי" ו"ביום הרביעי" (במדבר כט,כג) על דרך זו.
יד) בכל יום ויום מימים טובים, וכן ביום הכיפורים, ובשבעת ימי הפסח -- מוציאין שני ספרים בשחרית: האחד, קורין בו תחילה אלו העניינות שאמרנו. והשני, קורין בו קרבן אותו היום האמור בחומש הפקודים; והקורא עניין הקרבן, הוא המפטיר בנביא.
טו) בכל יום שמוציאין שני ספרים, או שלושה, אם הוציאו זה אחר זה, כשמחזיר את הראשון אומר קדיש ומוציא השני; וכשמחזיר את האחרון, אומר קדיש. וכבר אמרנו שהמנהג הפשוט, לומר קדיש אחר שקורא המשלים לעולם, ואחר כך מפטירין בנביא.
טז) שבת שחלה להיות בחולו של מועד, בין בפסח בין בסוכות, קורין באותה שבת "ראה אתה אומר אליי" (שמות לג,יב); ומפטירין בפסח "העצמות היבשות" (יחזקאל לז,ד), ואם חלה בתוך החג, "ביום בוא גוג" (יחזקאל לח,יח).
יז) בחנוכה -- ביום ראשון, קורין מברכת כוהנים עד סוף קרבן המקריב ביום הראשון; וביום שני, קורין קרבן נשיא שהקריב בשני; וכן עד יום השמיני, קורין מיום השמיני עד סוף כל הקרבנות, עד סוף הסדר. ומפטירין בשבת של חנוכה, בנרות זכריה; ואם היו שתי שבתות, מפטירין בשבת ראשונה בנרות זכריה, ובשנייה בנרות שלמה. והקורא בעניין חנוכה, הוא שמפטיר בנביא.
יח) בפורים, קורין בשחרית "ויבוא, עמלק" (שמות יז,ח). [יח] בתשעה באב, קורין בשחרית "כי תוליד בנים" (דברים ד,כה) ומפטירין "אסוף אסיפם" (ירמיהו ח,יג); ובמנחה, קורין "ויחל משה" (שמות לב,יא), כשאר ימי התענייות. ובשאר התענייות שאנו מתענין על מה שאירע לאבותינו, קורין בשחרית ומנחה: הראשון, קורא "ויחל" ארבעה פסוקים; וקורא השני והשלישי, מ"פסול לך" (שמות לד,א) עד "אשר אני עושה עימך" (שמות לד,י). ובתענייות שגוזרין אותן הציבור מפני הצרות, כגון בצורת ודבר וכיוצא בהן, קורין ברכות וקללות, כדי שישובו העם וייכנע לבבם כשישמעו אותן.
יט) נהגו כל ישראל, להיות מפטירין קודם תשעה באב בשלוש שבתות, בדברי תוכחות -- שבת ראשונה, מפטירין דברי ירמיהו; שנייה, חזון ישעיהו; שלישית, "איכה הייתה לזונה" (ישעיהו א,כא). וכן שבת שאחר תשעה באב, מפטירין "נחמו נחמו, עמי" (ישעיהו מ,א). ומנהג פשוט בערינו, להיות מפטירין בנחמות ישעיהו, מאחר תשעה באב עד ראש השנה; ושבת שבין ראש השנה ויום הכיפורים, מפטירין "שובה ישראל" (הושע יד,ב).
כ) ראש חודש אדר שחל להיות בשבת, קורין בפרשת שקלים, ומפטירין ב"יהוידע הכוהן" (מלכים ב יב,ג). וכן אם חל ראש חודש אדר להיות בתוך השבת, ואפילו בערב שבת, מקדימין וקורין בשבת שלפניו, בפרשת שקלים. בשנייה, קורין "זכור" (דברים כה,יז), ומפטירין "כה אמר ה' צבאות, פקדתי" (שמואל א טו,ב). אי זו היא שבת שנייה, כל שחלו פורים להיות בתוכה, ואפילו בערב שבת. בשלישית, קורין "פרה אדומה" (במדבר יט,ב), ומפטירין "וזרקתי עליכם מים טהורים" (יחזקאל לו,כה). ואי זו היא שבת שלישית, הסמוכה לרביעית. ברביעית, קורין "החודש הזה" (שמות יב,ב), ומפטירין "בראשון באחד לחודש" (יחזקאל מה,יח). ואי זו היא רביעית, כל שחל ראש חודש ניסן להיות בתוכה, ואפילו בערב שבת.
כא) נמצאת אומר, שפעמים תהיה הפסקה בין שבת ראשונה ושנייה, או בין שנייה ושלישית; ופעמים תהיה שתי הפסקות, בין ראשונה לשנייה ובין שנייה לשלישית. אבל בין שלישית לרביעית, אין מפסיקין.
כב) כל פרשה מארבע פרשייות האלו, אחד קורא אותה בספר שני, אחר שקורין סדר אותה שבת בספר שהוציאו ראשון. חל ראש חודש אדר להיות בשבת, והיה סדר אותה שבת "ואתה תצווה" (שמות כז,כ), קורין שישה מ"ואתה תצווה" עד "ועשית כיור נחושת" (שמות ל,יח), והשביעי חוזר וקורא מ"כי תישא" (שמות ל,יב) עד "ועשית כיור נחושת". ואם היה סדר אותה שבת "כי תישא" עצמה, קורין שישה מ"כי תישא" עד "ויקהל" (שמות לה,א), והשביעי חוזר וקורא בספר שני מ"כי תישא" עד "ועשית כיור נחושת".
כג) ראש חודש אדר שחל להיות בשבת, מוציאין שלושה ספרים -- אחד, קורא בו סדר היום; והשני, קורא בו עניין ראש חודש; והשלישי, קורין בו "כי תישא" (שמות ל,יב). וכן ראש חודש ניסן שחל להיות בשבת, מוציאין שלושה ספרים -- קורין סדר היום, באחד; ועניין ראש חודש, בשני; ו"החודש הזה" (שמות יב,ב), בשלישי.
כד) ראש חודש טבת שחל להיות בשבת, מוציאין שלושה ספרים -- הראשון, קוראין בו סדר היום; והשני, קוראין בו עניין ראש חודש; והשלישי, קוראין בו עניין חנוכה. חל להיות באמצע השבת, שלושה קורין בעניין ראש חודש, והרביעי קורא בעניין חנוכה.
כה) אף על פי שאדם שומע כל התורה כולה, בכל שנתו בציבור, חייב לקרות לעצמו בכל שבוע ושבוע, סדר של אותה שבת -- שניים מקרא, ואחד תרגום; ופסוק שאין לו תרגום, קוראהו שלוש פעמים: עד שישלים פרשייותיו, עם הציבור.




