Even though this transgression is not punished by lashes, it is a severe sin and can cause the death of many Jews. Therefore, [the warning]: "Do not stand still over your neighbor's blood" is placed next to it in the Torah [ibid.]. See what happened [because of] Doeg, the Edomite.
There is a much more serious sin than [gossip], which is also included in this prohibition: lashon horah, i.e., relating deprecating facts about a colleague, even if they are true.
[Lashon horah does not refer to the invention of lies;] that is referred to as defamation of character. Rather, one who speaks lashon horah is someone who sits and relates: "This is what so and so has done;" "His parents were such and such;" "This is what I have heard about him," telling uncomplimentary things. Concerning this [transgression], the verse [Psalms 12:4] states: "May God cut off all guileful lips, the tongues which speak proud things..."
Our Sages also said: "Anyone who speaks lashon horah is like one who denies God as [implied by Psalms 12:5]: 'Those who said: With our tongues we will prevail; our lips are our own. Who is Lord over us?’”
In addition, they said: "Lashon horah kills three [people], the one who speaks it, the one who listens to it, and the one about whom it is spoken. The one who listens to it [suffers] more than the one who speaks it.”
Similarly, it is also considered the "dust of lashon horah" when someone speaks favorably about a colleague in the presence of his enemies, for this will surely prompt them to speak disparagingly about him. In this regard, King Solomon said [Proverbs 27:14]: "One who greets his colleague early in the morning, in a loud voice, curses him," for his positive [act] will bring him negative [repercussions].
Similarly, [to be condemned is] a person who relates lashon horah in frivolity and jest, as if he were not speaking with hatred. This was also mentioned by Solomon in his wisdom [Proverbs 26:18-19]: "As a madman who throws firebrands, arrows, and death and says: 'I am only joking.’”
[Also, to be condemned is] someone who speaks lashon horah about a colleague slyly, pretending to be innocently telling a story without knowing that it is harmful. When he is reproved, he excuses himself by saying: "I did not know that the story was harmful or that so and so was involved."
If such statements were made in the presence of three people, [one may assume that the matter] has already become public knowledge. Thus, if one of the three relates the matter a second time, it is not considered lashon horah, provided his intention was not to spread the matter further and publicize it.
The judgement against our ancestors in the desert was only sealed because of lashon horah.
Even though [revenge] is not punished by lashes, it is a very bad trait. Instead, a person should [train himself] to rise above his feelings about all worldly things, for men of understanding consider all these things as vanity and emptiness which are not worth seeking revenge for.
What is meant by taking revenge? A person's colleague asks him, "Lend me your hatchet. He responds, "I refuse to lend it to you." On the following day, the person [who refused] needs to borrow a hatchet from his colleague. He asks him: "Lend me your hatchet." The latter responds, "Just as you did not lend it to me, I will not lend it to you." This is considered as taking revenge. Instead, when he comes to ask him for it, he should give it to him with a full heart, without repaying him for what he did.
The same applies in other similar instances. Thus, King David proclaimed regarding his exemplary qualities [Psalms 7:5]: "Have I repaid those who have done evil to me? Behold, I have rescued those who hated me without cause."
What is meant by bearing a grudge? Reuven asked Shimon, "Rent this house to me," or "lend this ox to me," and Shimon was not willing [to do so]. A few days later, Shimon came to borrow or rent something from him. Reuven told him, "Here, it is. I am lending it to you. I am not like you, nor am I paying you back for what you did."
A person who acts in this manner violates the prohibition against bearing a grudge. Instead [of doing so], he should wipe the matter from his heart and never bring it to mind. As long as he brings the matter to mind and remembers it, there is the possibility that he will seek revenge. Therefore, the Torah condemned holding a grudge, [requiring] one to wipe the wrong from his heart entirely, without remembering it at all.
This is a proper quality which permits a stable environment, trade, and commerce to be established among people.
הלכות דעות פרק ז
א) המרגל בחברו -- עובר בלא תעשה, שנאמר "לא תלך רכיל בעמיך" (ויקרא יט,טז). ואף על פי שאין לוקין על לאו זה, עוון גדול הוא וגורם להרוג נפשות רבות מישראל; לכך נסמך לו, "ולא תעמוד על דם ריעך" (שם). צא ולמד, מה אירע לדואג האדומי.
ב) אי זה הוא רכיל, זה שהוא טוען דברים והולך מזה לזה ואומר כך וכך אמר פלוני, כך וכך שמעתי על פלוני; אף על פי שהוא אומר אמת, הרי זה מחריב את העולם.
ג) יש עוון גדול מזה עד מאוד, והוא בכלל לאו זה, והוא לשון הרע -- והוא המספר בגנות חברו, אף על פי שאומר אמת. אבל האומר שקר, מוציא שם רע על חברו נקרא. בעל לשון הרע, זה שיישב ואומר כך וכך עשה פלוני, וכך וכך היו אבותיו, וכך וכך שמעתי עליו, ואמר דברים של גנאי -- על זה הכתוב אומר, "יכרת ה', כל שפתי חלקות; לשון, מדברת גדולות" (תהילים יב,ד).
ד) [ג] אמרו חכמים, על שלוש עבירות נפרעין מן האדם בעולם הזה, ואין לו חלק לעולם הבא -- עבודה זרה, וגילוי עריות, ושפיכות דמים; ולשון הרע, כנגד כולם.
ה) ועוד אמרו חכמים, כל המספר בלשון הרע, כאילו כופר בעיקר, שנאמר "אשר אמרו ללשוננו נגביר, שפתינו איתנו; מי אדון, לנו" (תהילים יב,ה). ועוד אמרו חכמים, שלושה לשון הרע הורגת -- האומרו, והמקבלו, וזה שאומרין עליו; והמקבלו, יותר מן האומרו.
ו) [ד] ויש שם דברים שהן אבק לשון הרע. כיצד, מי יאמר לפלוני, שיהיה כמות שהוא עתה; או שיאמר, שתקו מפלוני, איני רוצה להודיע מה אירע ומה היה; וכיוצא בדברים האלו. וכל המספר בטובת חברו בפני שונאיו, הרי זה אבק לשון הרע, שזה גורם להן שיספרו בגנותו; ועל עניין זה אמר שלמה, "מברך ריעהו בקול גדול, בבוקר השכם -- קללה, תיחשב לו" (משלי כז,יד), שמתוך טובתו, בא לידי רעתו.
ז) וכן המספר בלשון הרע דרך שחוק ודרך קלות ראש, כלומר שאינו מדבר בשנאה, הוא ששלמה אומר, "כמתלהלה, היורה זיקים; חיצים, ומוות... ואמר, הלא משחק אני" (משלי כו,יח-יט). וכן המספר בלשון הרע דרך רמיות, והוא שיספר לתומו כאילו אינו יודע שדבר זה לשון הרע הוא, אלא כשממחין בו אומר איני יודע שאלו מעשיו של פלוני או שזה לשון הרע.
ח) [ה] אחד המספר בלשון הרע בפני חברו, או שלא בפניו; והמספר דברים שגורמין אם נשמעו איש מפי איש, להזיק חברו בגופו או בממונו ואפילו להצר לו או להפחידו -- הרי זה לשון הרע. ואם נאמרו דברים אלו בפני שלושה, כבר נשמע הדבר ונודע, ואם סיפר הדבר אחד מן השלושה פעם אחרת, אין בו משום לשון הרע -- והוא שלא יתכוון להעביר הקול, ולגלותו יותר.
ט) [ו] כל אלו -- הם בעלי לשון הרע, שאסור לדור בשכונתם, וכל שכן לישב עימהם ולשמוע דבריהם. ולא נחתם גזר דין על אבותינו במדבר, אלא על לשון הרע בלבד.
י) [ז] הנוקם את חברו -- עובר בלא תעשה, שנאמר "לא תיקום" (ויקרא יט,יח). ואף על פי שאינו לוקה, דעה רעה היא עד מאוד; אלא ראוי לאדם להיות מעביר על כל דברי העולם -- שהכול אצל המבינים דברי הבל והבאי, ואינן כדאי לנקום עליהם.
יא) כיצד היא הנקימה, אמר לו חברו השאילני קורדומך, אמר לו איני משאילך; למחר צרך לשאול ממנו, אמר לו השאילני קורדומך, אמר לו איני משאילך, כדרך שלא השאלתני כששאלתי ממך -- הרי זה נוקם. אלא כשיבוא לו לשאול, ייתן בלב שלם ולא יגמול כאשר גמל לו; וכן כל כיוצא באלו. וכן אמר דויד בדעותיו הטובות, "אם גמלתי, שולמי רע" (תהילים ז,ה).
יב) [ח] וכן כל הנוטר לאחד מישראל -- עובר בלא תעשה, שנאמר "ולא תיטור את בני עמך" (ויקרא יט,יח). כיצד, ראובן שאמר לשמעון שכור לי בית זה, או השאילני שור זה, ולא רצה שמעון; לימים צרך שמעון לראובן לשאול ממנו או לשכור, ואמר לו ראובן הא לך, הריני משאילך, ואיני כמותך, ולא אשלם לך כמעשיך -- העושה כזה, עובר בלא תיטור. אלא ימחה הדבר מליבו ולא ייטרנו, שכל זמן שהוא נוטר את הדבר וזוכרו, שמא יבוא לנקום. לפיכך הקפידה תורה על הנטירה, עד שימחה העוון מליבו ולא יזכרנו; וזו היא הדעה הנכונה שאפשר שיתקיים בה יישוב הארץ, ומשאן ומתנן של בני אדם זה עם זה.