It is explicitly stated in the Torah that he is liable for partaking2There is, however, no prohibition against benefiting from forbidden fat. See Chapter 8, Halachah 15. [of the fat] of the three species of kosher domesticated animals alone, as [Leviticus 7:23] states: "Do not partake of any fat from an ox, lamb, or goat."3Sefer HaMitzvot (negative commandment 185) and Sefer HaChinuch (mitzvah 147) include this prohibition among the 613 mitzvot of the Torah. [This applies] whether one partakes of fat from an animal that is ritually slaughtered or one partakes of fat from a nevelah or a trefe [from a kosher species].4See the following halachah. With regard to other domesticated animals and wild beasts, whether non-kosher or kosher, their fat is comparable to their meat.5I.e., there is no separate prohibition concerning it. If the animal is kosher, its fat is not considered cheilev and is permitted. If the animal is not-kosher, its fat is of course forbidden, but it is not bound by a separate prohibition. This reflects a contrast to the prohibition against partaking of blood mentioned in the previous chapter. Similarly, the fat of a stillborn fetus of the three species of kosher animals is comparable to its flesh. When one partakes of an olive-sized portion of it, one is liable for lashes for partaking of a nevelah.6There is not, however, a separate prohibition for partaking of its forbidden fat. From Chulin 75a, it appears that this leniency applies only when the fetus is stillborn before its full period of gestation is completed. If, however, the full period of gestation is completed, the prohibition against cheilev does apply (Maggid Mishneh; Siftei Cohen 64:5). See also Halachot 3-4.
Since these entities are being raised up from the sacrifice to be consumed with fire for God, they are called "the fat," i.e., the choice portion, for there is nothing more choice than the portion consumed with fire for God. For this reason, with regard to terumat ma'aser16The tenth of the tithe which the Levites who receive the tithe must separate and give the priests. [Numbers 18:30] states: "When you raise up its fat from it."17Here also the intent of the term cheilev is "choice portions."
[In contrast,] wherever you find fat under meat, with the meat covering it and surrounding it in its entirety [so that] it will not be seen until the meat is cut away, it is permitted.
Whenever a strand of tissue or membrane is forbidden because of the prohibition, "Do not partake of any fat," it must be removed from the animal whether one's intent is to cut it or roast it.28Otherwise, the fat will seep through the meat when it is being cooked or roasted.
The strands of tissue from the spleen and from the kidneys are forbidden as fat. Similarly, the membrane on the spleen, the membrane above the flanks, and the membrane on the kidneys are forbidden as fat. One is liable for kerat for the membrane on the thick side30Our translation follows the commentary of Rashi to Chullin 93a and the Shulchan Aruch (Yoreh De'ah 64:10). of the spleen. The remainder of the membrane is forbidden, but one is not liable for it.
The Maggid Mishneh writes that we do assume that the stomach contains blood. This view is not, however, followed by the Shulchan Aruch (Yoreh De'ah 75:1). The Siftei Cohen 75:1 and the Turei Zahav 75:1, however, state that we do assume that the stomach of a fowl contains blood. through which the food passes.
Therefore a butcher should prepare three knives: one with which to slaughter, one to cut the meat,44For at the outset, the knife used to slaughter should not be used to cut meat (see Chapter 6, Halachah 20). and one to cut fat.
[Although] it is forbidden to perform all of these acts, if they are performed, the meat is not forbidden.47Although there are some more stringent views regarding certain particulars, the Rambam's view is cited by the Shulchan Aruch (Yoreh De'ah 64:19). Nor is the person who performs them given corporal punishment. Instead, he is taught not to act in this manner.
הלכות מאכלות אסורות פרק ז
א) האוכל כזית חלב -- במזיד, חייב כרת; בשוגג, מביא חטאת קבועה. ובפירוש בתורה שאינו חייב אלא על שלושה מיני בהמה טהורה בלבד, שנאמר "כל חלב שור וכשב ועז, לא תאכלו" (ויקרא ז,כג) -- בין שאכל מחלב שחוטה, בין שאכל מחלב נבילה וטריפה שלהן; אבל שאר בהמה וחיה, בין טמאה בין טהורה -- חלבה כבשרה. וכן נפל של שלושה מיני בהמה טהורה, חלבו כבשרו; והאוכל מחלבו כזית, לוקה משום אוכל נבילה.
ב) האוכל מחלב נבילה וטריפה -- חייב משום אוכל חלב, ומשום אוכל נבילה וטריפה: מתוך שנוסף האיסור בבשרה שהיה מותר, נוסף על החלב; ולפיכך לוקה שתיים.
ג) השוחט בהמה ומצא בה שליל -- כל חלבו מותר, ואפילו מצאו חי: מפני שהוא כאבר ממנה. ואם שלמו לו חודשיו, ומצאו חי -- אף על פי שלא הפריס על הקרקע, ואינו צריך שחיטה -- חלבו אסור, וחייבין עליו כרת; ומוציאין ממנו כל החוטין והקרומות האסורין, כשאר הבהמות.
ד) הושיט ידו למעי בהמה, וחתך מחלב העובר שכלו לו חודשיו, והוציאו -- הרי זה חייב עליו כאילו חתכו מחלב האם עצמה, שהחודשים הן הגורמין לאיסור החלב.
ה) שלושה חלבים הן, שחייבין עליהם כרת -- חלב שעל הקרב, ושעל שתי הכליות, ושעל הכסלים. אבל האליה, מותרת באכילה -- לא נקראת חלב אלא לעניין קרבן בלבד, כמו שנקראו חלבים כליות ויותרת הכבד לעניין קרבן: כמו שאתה אומר "חלב הארץ" (בראשית מה,יח), ו"חלב כליות חיטה" (דברים לב,יד) -- שהוא טובם; ולפי שמרימין דברים אלו מן הקרבן לשריפה לה', נקראו חלב -- שאין שם דבר טוב, אלא המורם לה'. ולכך נאמר בתרומת מעשר "בהרימכם את חלבו ממנו" (במדבר יח,ל).
ו) חלב שעל המסוס, ושעל בית הכוסות -- הוא החלב שעל הקרב; וחלב שבעיקרי הירכיים מבפנים, חייבים עליו כרת -- והוא החלב שעל הכסלים. ויש שם חלב על הקיבה, עקום כמו קשת -- והוא האסור; וחוט משוך כמו יתר, והוא מותר. חוטין שבחלב אסורין, ואין חייבין עליהן כרת.
ז) חלב שהבשר חופה אותו, מותר -- שעל הכסלים אסר הכתוב, לא שבתוך הכסלים; וכן חלב שעל הכליות נאסר, לא שבתוך הכליות. ואף על פי כן נוטל אדם לובן שבתוך הכליה, ואחר כך אוכל אותה; ואינו צריך לחטט אחריו.
ח) יש כמו שתי פתילות של חלב בעיקרי המותניים, סמוך לראש הירך -- כשהבהמה חיה, חלב זה נראה במעיים, וכשתמות, ידבק הבשר בבשר ויתכסה חלב זה ואינו נראה עד שיתפרק הבשר מן הבשר; ואף על פי כן הרי זה אסור, שאין זה חלב שהבשר חופה אותו. וכל מקום שתמצא בו החלב תחת הבשר, והבשר מקיף אותו מכל סביביו ולא ייראה עד שייקרע הבשר -- הרי זה מותר.
ט) חלב הלב, וחלב המעיים והם הדקין המלופפין -- כולן מותרין, והרי הן כשומן שהוא מותר: חוץ מראש המעי שסמוך לקיבה, שהוא תחילת בני מעיים -- שצריך לגרוד החלב שעליו, וזה הוא החלב שעל הדקין שאסור. ויש מן הגאונים שיאמר שראש המעי הזה שצריך לגורדו, הוא המעי שייצא בו הרעי שהוא סוף המעיים.
י) יש בגוף הבהמה חוטין וקרומות שהן אסורין -- מהן משום חלב, ומהן משום דם. וכל חוט או קרום שאסור משום "כל דם לא תאכלו" (ויקרא ז,כו) -- צריך לנוטלו, ואחר כך ימלח ויבשל הבשר, כמו שאמרנו: ואם חתכו ומלחו, אינו צריך לנוטלו; ואם לצלי, אינו צריך לנוטלו. וכל חוט או קרום שהוא אסור משום "כל חלב" (ויקרא ז,כג) -- בין לצלי בין לבישול, צריך לנוטלו מן הבהמה.
יא) חמישה חוטין יש בכסלים, שלושה מן הימין ושניים מן השמאל: השלושה שמן הימין, מתפצל כל אחד מהן לשניים שניים; והשניים שמן השמאל, מתפצלין לשלושה שלושה. וכולן, משום חלב; וחוטי הטחול וחוטי הכליות, משום חלב.
יב) וכן קרום שעל הטחול, וקרום שעל הכסלים, וקרום שעל הכליות -- אסורין משום חלב. וקרום שעל דד הטחול, חייבין עליו כרת; ושאר הקרום אסור, ואין חייבין עליו. [יב] ושני קרומות יש לכליה -- העליון, חייבין עליו כרת כחלב שעל הכליה; והתחתון, הרי הוא כשאר קרומות וחוטין שהן אסורין ואין בהן כרת.
יג) חוטי הלב, וחוטי היד, וחוטי העוקץ, וחוטי הלחי התחתון שבצד הלשון מכאן ומכאן, וכן החוטין הדקין שהן בתוך חלב הדקין כמו בית עכביש מסובכין זה בזה, וקרום שעל המוח שבקודקוד, וקרום שעל הביצים -- הכול אסורין משום דם.
יד) ביצי גדי או טלה שלא השלים שלושים יום, מותר לבשלן בלא קליפה. לאחר שלושים יום -- אם נראו בהן חוטין דקין אדומים -- בידוע שהלך בהן הדם, ולא יבשל עד שיקלוף, או עד שיחתוך וימלח, כמו שביארנו; ואם עדיין לא נראו בהן החוטין האדומים, מותרין. [טו] וכל בני מעיים שהמאכל סובב בחללן, אין מחזיקין בהן דם.
טו) [טז] ייראה לי שכל אלו החוטין והקרומות, איסורן מדברי סופרים. ואם תאמר שהן אסורין מן התורה בכלל "כל חלב" (ויקרא ז,כג) ו"כל דם" (ויקרא ז,כו) -- אין לוקין עליהן אלא מכת מרדות; ויהיו כחצי שיעור, שהוא אסור מן התורה ואין לוקין עליו.
טז) [יז] אין מולחין חלבים עם הבשר, ולא מדיחין חלבים עם בשר. וסכין שחתך בה חלבים, לא יחתוך בה בשר; וכלי שהדיח בו חלבים, לא ידיח בו בשר. לפיכך צריך הטבח להתקין שלוש סכינין -- אחת ששוחט בה, ואחת שמחתך בה בשר, ואחת שמחתך בה חלבים. [יח] ואם דרך אותו מקום שידיח הטבח הבשר בחנות -- צריך להתקין לו שני כלים של מים, אחד שמדיח בו בשר ואחד שמדיח בו חלבים.
יז) [יט] ואסור לטבח לפרוש חלב הכסלים על הבשר, כדי לנאותו -- שהקרום שעל החלב דק, ויתמעך ביד הטבח ויזוב החלב וייבלע בבשר. וכל הדברים האלו, אסור לעשותן; ואם נעשו, לא נאסר הבשר, ואין מכין את העושה, אלא מלמדין אותו שלא יעשה.
יח) [כ] וכן אין מולחין את הבשר קודם שיסיר ממנו את הקרומות והחוטין האסורין; ואם מלח, מסירן אחר שנמלחו: ואפילו היה בהן גיד הנשה -- מסירו אחר שנמלח, ומבשל.
יט) [כא] וטבח שדרכו לנקות הבשר, ונמצא אחריו חוט או קרום -- מלמדין אותו, ומזהירין אותו שלא יזלזל באיסורין.
כ) אבל אם נמצא אחריו חלב -- אם היה כשעורה, מעבירין אותו; ואם נמצא אחריו כזית חלב, אפילו במקומות הרבה -- מכין אותו מכת מרדות, ומעבירין אותו: מפני שהטבח נאמן על החלב.




