Negative Mitzvot 181, 182, 184, 185, 183
An animal that is attacked and killed by another animal is called a "terefah".
If it suffered a serious wound, we are forbidden to eat from its meat, even though it continues to live and is then slaughtered properly.
The same idea applies to an animal which suffers other serious wounds. If they are likely to cause the animal's death, it is considered terefah and may not be eaten, even if it is slaughtered properly.
There are other instances where an animal may be considered terefah and this Negative Mitzvah also forbids eating from them.
We are forbidden to cut a limb or flesh off of a living animal and then eat it.
We are forbidden to eat any blood.
When an animal is slaughtered, its blood is poured away.
Afterwards, we must soak and salt the meat. This process drains the blood which is in the meat. After the meat is soaked and salted it is considered properly "koshered" and fit to eat.
Do you know that even eggs may have blood stains?
It is necessary to check eggs before eating or cooking them.
If blood spots are found, and cannot be removed, we should throw out the egg.
There are certain parts of a kosher animal which we are not allowed to eat.
This Negative Mitzvah concerns the "chelev" or "hard fat" of the animal.
We are forbidden to eat the chelev. The chelev was part of the sacrifices that were offered in the Beit HaMikdash.
When Jacob fought with the angel, (see Genesis 32), the angel pushed his hip out of place.
Despite this wound, Jacob continued his battle with the angel and forced the angel to admit defeat.
This Negative Mitzvah commemorates that victory.
On the hind part of an animal, there is a large main nerve running down the back of its leg. This is called the Gid-HaNasheh.
Before we eat meat from this part of the animal, we must remove that nerve. Since it is difficult to do this, many Jews avoid eating the meat that comes from that area.
שיעור צח
מצות לא תעשה קפא
מצוה קפא: הזהירנו מאכול הטרפה, והוא אמרו ובשר בשדה טרפה לא תאכלו, אמנם פשט הכתוב הוא כמו שנזכר במכילתא, והוא אמרם דבר הכתוב בהווה מקום שרוב הבהמות מצויות להטרף. אבל בא בקבלה ג"כ לזה הפסוק באור והוא כך, ובשר בשדה טרפה הוא ולפיכך לא תאכל אותו, ר"ל שכל בשר כיון שיצא ממחיצתו נעשת טרפה, כמו בשר קדשי הקדשים כשיצא חוץ לעזרה או בשר קדשים קלים כשיצא חוץ לחומה או בשר הפסח כשיצא חוץ לחבורה או כשהוציא העובר את ידו כמו שהתבאר ברביעי מחולין (דף ס"ח) אלו מיני בשר יקרא כלם בשר בשדה טרפה לא תאכלו ומי שאכל מהם כזית לוקה מן התורה, וכן בשר מן החי יקרא גם כן טרפה ומי שאכלו לוקה. ובגמרא חולין (דף ק"ג:) אסרו ובשר בשדה טרפה זה בשר מן החי. וכבר נכפלה האזהרה [ביחזקאל] בזו ובמצות שלפניה בכהנים לבד שהתורה צותה אותם לאכול חטאת העוף והיא במליקה והמליקה בלא ספק בחולין אינה שחיטה אבל נבלה והיה עולה במחשבתנו שהיה מותר גם כן להם בחולין אכילת המליקה והוא הדין לכל שחיטה הנפסדת, ולכן באר שהם נשארים בכלל ישראל ובאזהרה מאכול נבלה וטרפה, וכן זכרו החכמים מחובר אל דין אחר העידו עליו מזה הכתוב אין מכונת מאמרנו זה זכרונו, אבל הבהמה וחיה שיתחדש בה אחת מן הטרפיות המקובלות הנה אכילתה אסורה ואפילו נשחטה כראוי, ומי ששחטה שחיטה כשרה ואכל מבשרה לוקה מדרבנן, וכבר התבארו הטרפיות בגמרא חולין, ובסוף מכות התבארו משפטי אלו עם מצוה שלפני זאת המצוה. (ואלה המשפטים, קדושה הלכות מאכלות אסורות פ"ד):
מצות לא תעשה קפב
מצוה קפב: הזהיר מאכול אבר מן החי, והוא שמחתך מסגו אבר והוא חי ואכל אותו האבר כברייתו כזית אפילו היה בה מן הבשר כל שהוא. ומי שאכלו לוקה והאזהרה מזה אמרו לא תאכל הנפש עם הבשר, ולשון ספרי הנפש עם הבשר זה אבר מן החי, וכן נתבאר בגמרא מחולין (שם) ושם נאמר אכל אבר מן החי ובשר מן החי חייב שתים, ובאור זה שהם שני לאוין הלאו אחד לא תאכל הנפש שהוא איסור האבר והלאו השני ובשר בשדה טרפה שהוא איסור בשר החי גם כן כמו שבארנו. וכבר נכפלה האזהרה בענין בלשון אחר באמרו לגח באבר מן החי אך בשר בנפשו דמו לא תאכלו. (ראה אנכי, קדושה הלכות מאכלות אסורות פ"ה):
מצות לא תעשה קפד
מצוה קפד: הזהירנו מאכול דם, והוא אמרו כל דם לא תאכלו. וכבר נכפלה בו האזהרה פעמים. ובא באור הכתוב בו שהוא בכרת ואמר כל אוכליו יכרת אם היה מזיד ובשוגג חייב חטאת קבועה. וכבר התבארו משפטי מצוה זו בפרק ה' מכריתות. (צו את אהרן, שם):
מצות לא תעשה קפה
מצוה קפה: הזהירנו מאכול חלב בהמה טהורה. והוא אמרו כל חלב שור וכשב ועז לא תאכלו. וכבר נכפלה האזהרה בו וגזר בו הכרת כבאור אם היה מזיד ואם היה שוגג חייב קרבן חטאת קבועה. וכבר התבאר משפטי מצוה זו בפרק קמא מחולין. (צו את אהרן, הלכות מאכלות אסורות פ"ו):
מצות לא תעשה קפג
מצוה קפג: הזהיר מאכול גיד הנשה, והוא אמרו על כן לא יאכלו בני ישראל את גיד הנשה, ומי שאכלו כלו לוקה ואפילו היה קטן מאד או שאכל ממנו כזית. וכבר התבארו משפטי מצוה זו בפרק ז' מחולין. (וישלח יעקב, שם פ"ו):