Positive Mitzvot 140, 136, 137;
Negative Mitzvot 224, 225, 226
The Shemitah and Yovel cycle are very significant, each one setting specific times and dates for the many obligations that must be fulfilled accordingly.
Can you imagine different people keeping separate calendars and timetables?
In order to assure a calendar that would apply universally, the Beit-Din of the Great Sanhedrin (Assembly) are commanded to calculate the cycles providing the public with a fixed calendar for Shemitah and Yovel.
After seven cycles of Shemitah (see Positive Mitzvah 134), which amounts to seven times seven - forty nine years, comes the Yovel - the Jubilee Year.
We are commanded to consider this fiftieth year as special and holy.
Some laws of the Shemitah year apply to Yovel, as well.
We must refrain from working the land and make the produce of the fields available for all.
There are additional laws which must be kept during Yovel.
Just as Shemitah reminds us that the land belongs to HaShem, the lesson of Yovel implies that everything must return to its original owner.
This fiftieth year serves as a landmark on the calendar for returning ownership regarding possessions, loans and property, as will be listed in further Mitzvot.
The laws of Yovel apply only in Eretz Yisrael when each tribe lives on the original territory assigned to it.
HaShem created all men as free individuals.
Different situations arise and a person may end up being sold as a slave (See Positive Mitzvah 232).
He may have been serving his master for many years, but in the Yovel year he must be set free.
We are commanded to sound the Shofar on Yom Kippur of the Yovel year and proclaim all slaves free.
The blowing of the Shofar arouses and inspires everyone to remember that HaShem is Master of the Universe and He declared that all slaves must be freed.
We are forbidden to plant our fields during the Yovel, the Jubilee year.
As is the case during Shemitah, we may collect the crops that grow on their own during Yovel. However, we must do so in a different way than we usually would.
As in Shemitah, we may pick fruit that grows during Yovel, but it must be done in a different manner than usual.
We are not permitted to pick the fruit in the regular way. (See Negative Mitzvah 223.)
שיעור קמה
מצות עשה קמ
מצוה קמ: היא שצונו למנות השנים והשמטים שבע שבע עד שנת היובל, אחר שנכבשה הארץ והתגברנו בה ומצוה זו כלומר ספירת שני השמיטה היא נמסרת לבית דין הגדול כלומר סנהדרי גדולה, כי הם שימנו שנה שנה מהחמשים שנה כמו שימנה כל איש ואיש ממנו ימי העומר. והוא אמרו יתעלה וספרת לך שבע שבתות שנים. ולשון ספרי יכול יספור שבע שמטות זו אחר זו ויעשה יובל תלמוד לוסר שבע שנים שבע פעמים, הא עד שיאמרו שני כתובים ואם לאו לא שמענו כלומר שמצוה זו לא הגיע איכות עשייתה אלא משני כתובים והוא שימנם השנים ביחיד ונמנה השבועות עמהן שבע פעמים, ואחר שאמר שזה הענין לא הגיע אלא משני כתובים הורה שהם מצוה אחת בהכרח שאילו היו שתי מצות כלומר מנין שני השמיטות ומנין השנים לא אמרו עד שיאמרו שני כתובים כי כל שתי מצות ילמדו משני כתובים, וכן כל מצוה ומצוה מכתוב שלה, ואמנם יאמר לעולם הא עד שיאמרו שני כתובים במצוה אחת שלא תשלם ידיעתו אלא משני כתובים כמו הבכור שבא בכתוב וכל פטר רחם לי ויורה לזה לבדו שיהא הבכור לה' בין זכר בין נקבה ובא בכתוב אחר הזכרים לה' ויורה הכתוב הזה לבדו שכל זכר לה' בין בכור בין פשוט ומשני הכתובים הגיע ענין המצוה שהוא בכור זכר לבד כמו שביארו במכילתא. (בהר סיני, שמטה ויובל פ"י):
מצות עשה קלו
מצוה קלו: היא שצונו לקדש שנת החמשים. כלומר לבטל העבודה בה כמו השמטה, והוא אמרו יתעלה וקדשתם את שנת החמשים שנה, ובבאור אמרו כשם שנאמר בשביעית כך נאמר ביובל, כלומר ההשואה ביניהם בצווי כמו שהשוה הכתוב ביניהם באזהרה כמו שהתבאר, ומשפטי שנת השמטה ושנת היובל שוים בבטול עבודת האדמה והפקר מה שיצמח ושני דברים אלו כללם אמרו וקדשתם את שנת החמשים. וכבר באר הכתוב שענין הקדושה בה שיהיו פירותיה ותבואתה מופקרים אמר כי יובל היא קדש תהיה לכם. וזה היובל אינו נוהג אלא בארץ ובתנאי שיהיה כל שבט ושבט יושב במקומו כלומר יושב בחלקו ובארץ ישראל ולא יהיו מעורבין זה בזה. (בהר סיני זרעים הלכות שמיטה ויובל פ"א):
מצות עשה קלז
מצוה קלז: היא שצונו לתקוע בשופר בעשרה מתשרי משנה זו לקרא דרור לעבדים ולצאת כל עבד עברי לחרות ביום העשירי מתשרי, והוא אמרו יתעלה והעברת שופר תרועה וגו' ואמר וקראתם דרור. והנה התבאר ששוה היובל לראש השנה לתקיעות ולברכות. וכבר התבארו משפטי תקיעות שופר של ראש השנה במסכת ראש השנה, וידוע כי התקיעה ההיא היא ביובל אמנם לפרסם החרות ושהוא מין הכרזה, והוא אמרו וקראתם דרור בארץ לכל יושביה בארץ הנזכרת, ואין ענינה כענין תקיעת ראש השנה כי היא זכרון לפני ה' וזהו להוציא את העבדים. (בהר סיני, זרעים הלכות שמטה ויובל פ"י):
מצות לא תעשה רכד
מצוה רכד: הזהיר מעבוד הארץ בשנת היובל, והוא אמרו לא תזרעו כמו שאמר בשמיטה שדך לא תזרע. וכמו שהשמיטה אסור בה בין עבודת הארץ בין עבודת האילן כך היובל ולפיכך אמר לא תזרעו על הכלל כולל אר ואילן. ומי שעבר על לאו זה לוקה. שם, שם פ"י):
מצות לא תעשה רכה
מצוה רכה: הזהירנו מקצור מפיח בשנת היובל. והוא אמרו יתברך לא תקצרו את ספיחיה כמו שאסור השנה השביעית. (שם, שם):
מצות לא תעשה רכו
מצוה רכו: הזהיר מלקבץ פירות האילנות בשנת היובל כמו שנקבץ בשאר השנים. והוא אמרו לא תבצרו את נזיריה כמו שבארנו בשנה שביעית. ובספרא גם כן אמרו לא תקצרו לא תבצרו כמו שנאמרו בשביעית כך נאמרו ביובל. ר"ל כי הדין בשני אלו הלאוין אחד, ומשפטי מצות שמיטה ויובל אינן נוהגין אלא בא"י. (שם, שם):