Negative Mitzvot 193, 153, 194;
Positive Mitzvah 146
This Negative Mitzvah prohibits the planting of grain seeds and grape seeds together in the same vineyard.
We are forbidden to eat any grapes or crops that grow in such a vineyard and the produce must be burned.
It is necessary to peel an orange before eating it, or cut it open so the fruit can be separated from the peel.
Did you ever try getting at the fruit without removing or cutting through the peel?!
In the same way, the Torah teaches us that we must we must "peel away" - set aside the Terumah and Ma'aser to be given to the Priests and Levites.
Only after we "peel away" the portion that we may not eat, can we enjoy the rest of the fruit, which is our portion.
Produce which has not had the Terumah and Ma'aser separated from it, is called "Tevel".
We are forbidden to eat such food until the Terumah and Ma'aser are separated.
Today, even though the Beit Hamikdash has not yet been rebuilt, this Negative Mitzvah still applies in Eretz Yisrael.
We must still separate the amount that we would have been required to give to the Priests and Levites, and only then are we are allowed to eat the food.
In Eretz Yisrael, many food products are stamped with the seal of the Rabbinate or Beit Din, which assures us that the food is not Tevel.
The food industry hires Rabbis to fulfill this Negative Mitzvah by separating the portions required from the large amount of food brought straight from the farms before it is sold or packaged.
This makes it easy to shop in the supermarkets and grocery stores, because we no longer need to separate the portions of Terumah and Ma'aser from each package, since it has already been done for us.
However, in order to be sure, remember to look on the package for a stamp or seal from the Rabbinate or Beit Din.
This Negative Mitzvah prohibits us from drinking the wine of non- Jews that has been used for idol worship.
Our Rabbis added to this commandment and forbade the drinking of any wine which has been made or touched by non-Jews. Such wine is called "S'tam Yaynum".
Through this Negative Mitzvah, as with some others, we can see that "kosher" does not only mean the ingredients that go into a product. Food can become non-kosher in the way it is prepared or handled.
If you received a new computerized game as a gift for your birthday, you would be anxious to use it. Before beginning, you would have to read the instructions and follow them precisely, otherwise the game might not work properly.
In the Torah, HaShem gave us certain laws which, when followed correctly, enable man to eat animals and get proper nourishment.
The Torah allows us to eat these animals only after specific preparation, involving proper slaughtering and koshering.
This special type of slaughtering is called Shechitah.
We may not eat any meat unless it has undergone a proper Shechitah, by a qualified individual who is called a "Shochet."
שיעור ק
מצות לא תעשה קצג
מצוה קצג: הזהירנו מאכול כלאי הכרם בלבד. והוא אמרו פן תקדש המלאה, ובאה הקבלה פן תקדש פן תוקד אש, רוצה לומר שאינו מותר ליהנות ממנו. וכבר קדם לך זה השרש כל מקום שנאמר פן ואל אינו אלא לא תעשה. ובשני מפסחים (דף כ"ד:) כשאמרו כל איסורין שבתורה אין לוקין עליהם אלא דרך הנאתן רוצה לומר שכל מה שנאסרה אכילתו הוא חייב באכילתו כשיהנה בו ואמר אחר כן הכל מודים בכלאי הכרם שלוקין עליו אפילו שלא כדרך הנאתו מאי טעמא דלא כתיב בהו אכילה אלא פן תקדש פן תוקד אש. וכבר התבארו משפטי מצוה זו במסכת כלאים, ואין חייבין עליה מן התורה אלא בארץ ישראל. (כי תצא, שם):
מצות לא תעשה קנג
מצוה קנג: שהזהירנו מאכול טבל, והוא הדבר שלא נטלה ממנו תרומה ומעשרות. והוא אמרו ולא יחללו את קדשי. בני ישראל את אשר ירימו, והעובר על לאו זה שאכל טבל חייב מיתה בידי שמים. והרמז על זה הנה אמרו ולא תחללו ואמר בתרומה ואת קדשי בני ישראל לא תחללו ויליף חלול מחלול מתרומה שהיא עון מיתה כמו שבארנו. ולשון גמרא סנהדרין (דף פ"ג) מנין לאוכל טבל במיתה שנאמר ולא יחללו את קדשי בני ישראל בעתידין ליתנם לה' והוא את אשר ירימו, ואחר זה הפסוק אמר והשיאו אותם עון אשמה. ובגמרא מכות (דף ט"ז:) אמר יכול לא יחיו חיבין אלא על הטבל שלא הורם ממנו כל עיקר ניטלה ממנו תרומה גדולה ולא ניטלה ממנו תרומת מעשר תרומת מעשר ולא מעשר ראשון ולא מעשר שני ולא מעשר עני מנין תלמוד לומר לא תוכל לאכול בשעריך ולהלן הוא אומר ואכלו בשעריך ושבעו מה להלן מעשר עני אף כאן מעשר עני ואמר רחמנא לא תוכל. אבל זה מלקות. ואולם עון מיתה אינו אלא בתרומה גדולה ותרומת מעשר שמי שאכל מעשר ראשון קודם שניטלה ממנו תרומת מעשר הוא חייב מיתה. והוא אמרו ללוים כשצוה להוציא מעשר מן המעשר ואת קדשי בני ישראל לא תחללו ולא תמותו שזה אזהרה מאכול מעשר שבטבלו לפיכך חייבין עליהן מיתה כמו שהתבאר בדמאי. והתבאר מזה גם כן כל מי שאכל טבל קודם שיוציא ממנו תרומה גדולה ותרומת מעשר חייב מיתה ואזהרתו מאמרו ולא יחללו את קדשי בני ישראל כמו שבארתי במצוה הזאת וסי שאכל טבל אחר הוצאת התרומה קודם הוצאת כל המעשרות חייב מלקות ואזהרתו מלא תוכל לאכול בשעריך, ושמור זה ולא תטעה בו. וכבר התבארו משפטי מצוה זו רוצה לומר טבל במקומות מדמאי ותרומות. (אמור, קדושה הלכות מאכלות אסורות פ"י):
מצות לא תעשה קצד
מצוה קצד: הזהירנו מלשתות יין נסך, וזה לא בא בכתוב נגלה בבאור אבל אמרו בע"ז אשר חלב ובחימו יאכלו ישתו יין נסיכם מה זבח אסור אף יין אסור, ואתה יודע שאסור הוא בהנאה ולוקין עליו כמו שהתפרסם בתלמוד, והראיה על היות יין נסך אסור ואיסורו דאורייתא ושהוא ימנה ממצות לא תעשה אסרם בע"ז (דף ע"ג) רבי יוחנן וריש לקיש דאמרי תרווייהו כל איסורין שבתורה בין במינן בין שלא במינן בנותן טעם חוץ מטבל ויין נסך דבמינן במשהו ושלא במינן בנותן טעם, וזו ראיה מבוארת שיין נסך מאיסורי תורה. ובספרי גם כן כשהתבאר תאר התפשט ישראל בשטים לזנות את בנות מואב אמרו והוא היה נכנס והנוד מלא יין אצלה מיין העמונים ועדיין לא נאסר יינן של עכו"ם לישראל אמרה לו רצונך שתשתה וגו'. הנה מאמרם עדיין לא נאסר יין של עכו"ם יש ראיה כי אחר זה נאסר בלא ספק, ואולם אמרו (שבת י"ז:) כי בכלל י"ח שגזרו שמכללם יין, וגם כן אמרו (ע"ז ל"ד.) (שאני) יין נסך [דרבנן, הכוונה סתם יינם של נכרים לא יין נסך] עצמו אולם יין נסך עצמו הנה הוא אסור מן התורה. וכבר ידעת אמרם (שם ל':) שלשה יינות הם וכו'. וכבר התבארו משפטי זו בפרקים אחרונים מע"ז. (האזינו, קדושה הלכות מאכלות אסורות פ"א):
מצות עשה קמו
מצוה קמו: היא שצונו לשחוט בהמה חיה ועוף ואחר יאכל בשרם ושלא יהיה היתר אכילתם אלא בשחיטה. והוא אמרו יתברך וזבחת מבקרך ומצאנך. ולשון ספרי וזבחת מה מוקדשין בשחיטה אף חולין בשחיטה, כאשר צויתיך מלמד שנצטוה משה, על הושט ועל הקנה ועל רוב אחד בעוף ועל רוב שנים בבהמה. וכבר התבארו משפטי מצוה זו ודקדוקיה במסכת חולין. (ראה אנכי, קדושה הלכות שחיטה פ"א):