Positive Mitzvah 207;
Negative Mitzvah 302;
Positive Mitzvah 205;
Negative Mitzvah 303
A person who has converted to Judaism is regarded highly by the Torah.
The convert's tremendous strength and determination is appreciated and respected. He is called a "righteous convert" for taking upon himself the Jewish lifestyle.
He merits special attention and the Torah gives us this specific commandment, instructing us to love him.
HaShem considers each one of us His "Chosen Children."
He wants us to feel close to each other and care for one another, just like we would for our own brother or sister.
The Torah commands us not to hate any other Jew.
We could keep this Negative Mitzvah easily by considering all Jews as our brothers and sisters.
Sarah and Rosie were waiting on line at the candy store.
Suddenly, Sarah saw Rosie's hand slip across the counter and take a bubble gum without paying for it. Sarah couldn't believe her eyes! She didn't know what to do.
"If I tell on her," she thought "I'll lose a friend. Even if I convince her to put it back, she'll still be embarrassed and will probably avoid me in the future."
Sarah shrugged her shoulders and thought to herself, "Why should I cause trouble between us? I'll just pretend I didn't see -it's between her and HaShem and the storekeeper anyway..."
Sarah was unaware that the Torah does not want her to overlook her friend's wrongdoing.
We are commanded to reprove our fellow Jew if we see him breaking Torah law. We must try to prevent him from doing wrong by reprimanding and explaining to him that such an act is forbidden. We must not keep silent! On the contrary, making him aware of his mistake can help him improve himself and become a better person.
It is forbidden to embarrass or shame another person.
Even if we mean well, or we are trying to teach him a lesson and correct a wrong deed, we must be careful to say the right thing in a proper way and never cause another person embarrassment.
שיעור ט
מצות עשה רז
מצוה רז: היא שצונו לאהוב את הגרים והוא אמרו יתעלה ואהבתם את הגר, ואע"פ שהיה נכלל בזה עם ישראל באמרו ואהבת לרעך כמוך שזה הגר גר צדק אבל מפני שנכנס בתורתנו הוסיף האל אהבה על אהבתו וייחד לו מצוה נוספת כמו שעשה באזהרת ולא תונו ואמר וגר לא תונה. והתבאר מלשון הגמרא (מציעא פ"ט:) שחייבין על אונאת,: הגר משום לא תונו ומשום וגר לא תונה גם אנתנו חייבין באהבתו משום ואהבת לרעך ומשום ואהבתם את הגר, וזה מבואר אין ספק בו ואיני יודע אדם ממי שמנה המצות שסכל זה, וברוב המדרשות בארו שהאל צונו על הגר כמו שצונו על עצמו אמר: ואהבת את ה' אלהיך ואמר ואהבתם את הגר. (והיה עקב, מדע הלכות דעות פ"ו):
מצות לא תעשה שב
מצוה שב: הזהיר משנוא קצתנו את קצתנו. והוא אמרו לא תשנא את אחיך בלבבך. ולשון ספרי לא אמרתי אלא שנאה שבלב. אמנם כשהראה לו השנאה והודיעו שהוא שונא אותו אינו עובר על זה הלאו אבל על לא תקים ולא תטור, ועובר על עשה והוא אמרו ואהבת לרעך כמוך, אבל שנאת הלב הוא חטא חזק יותר מן הכל. (שם, שם):
מצות עשה רה
מצוה רה: היא שצונו להוכיח החוטא או מי שירצה לחטוא ולמנוע אותו ממנו במאמר התוכחה ואין ראוי שיאמר אחר שאני לא אחטא אם יחטא אחר זולתי מה לי עם אלהיו, זה הפך התורה אבל אנחנו מצווין שלא נחטא ושלא נעזוב זולתנו מאומתנו שימרה ואם השתדל להמרות חייבין אנו להוכיחו ולהשיבו ואע"פ שלא יצא עליו עדות וחייב עליו דין. והוא אמרו יתעלה הוכח תוכיח את עמיתך, ונכנס בצווי הזה שנוכיח קצתנו לקצתנו כשיחטא איש ממנו לאיש ולא נטור בלבבנו ולא נחשוב לו עון אבל נצטוינו להוכיחו במאמר עד שלא ישאר דבר בנפש. ולשון ספרא מנין שאפילו הוכיחו שתים או שלש פעמים שחוזר ומוכיח אותו תלמוד לומר הוכח תוכיח אפילו אלף פעמים יכול אתה מוכיחו ופניו משתנות תלמוד לומר ולא תשא עליו חטא. וכבר בארו חכמים שחיוב מצוה זו על כל אדם ואפילו הפחות לנכבד הוא חייב להוכיחו ואפילו קלל אותו ובזהו לא יסור מלהוכיחו עד שיפריז כמו שבארו מקבלי התורה ואמרו (ערכין ט"ז:) עד הכאה. ויש למצוה זו תנאים ומשפטים התבארו במקומות מפוזרים מהתלמוד. (קדושים תהיו, מדע הלכות דעות פ"ו):
מצות לא תעשה שג
מצוה שג: הזהיר שלא לבייש קצתנו את קצתנו וזהו הנקרא מלבין פני חבירו, ואזהרה שבאה בזה הוא אמרו הוכח תוכיח את עמיתך וגו'. ובספרי מנין שאם הוכחתו ארבע וחמש פעמים שיחזור ויוכיח תלמוד לומר הוכח תוכיח יכול אפילו אתה מוכיחו ופניו משתנות תלמוד לומר. ולא תשא עליו חטא, אמנם הפשט הוא שהזהיר שלא תחשוב לו עון ותזכרהו. (שם, שם פ"ז):