Positive Mitzvah 235;
Negative Mitzvot 254, 255
The status of a Non-Jewish slave differs greatly from that of a Jewish slave.
We are commanded to observe the Torah guidelines for dealing with these slaves.
We are permitted to benefit from their services and may only release them under unique circumstances.
This Negative Mitzvah applies to a slave that is living with his master outside of Eretz Yisrael.
If this slave deserts his master and seeks refuge in the Holy Land, we may not return him to his master. Rather, he is granted his freedom.
We may think that if the person was once a slave, he is used to being mistreated and, therefore, we do not have to watch out for his feelings.
The Torah cautions us not to think this way about a slave and never to say anything that may hurt his feelings.
We are commanded to be considerate and kind towards a runaway slave, welcoming him and treating him with respect.
שיעור רפז
מצות עשה רלה
מצוה רלה: היא שצונו בדין עבד כנעני. והוא שנעבוד בו לעולם ושאין לו חירות אלא בשן ועין והוא הדין לשאר איברים שאינן חוזרין כמו שבא הפירוש המקובל. והוא אמרו לעולם בהם תעבודו וכתיב וכי יכה איש וגו'. ולשון:, מרא גיטין (דף ל"ח:) כל המשחרר עבדו עובר בעשה דכתיב לעולם בהם תעבודו ובא בתורה שהוא משתחרר בשן ועין. וכבר התבארו משפטי מצוה זו על השלמות בקדושין וגיטין. (בהר סיני, הלכות עבדים פ"ה):
מצות לא תעשה רנד
מצוה רנד: הזהירנו מלהשיב עבד שברח מחוץ לארץ לארץ ישראל לאדוניו ואע"פ שאדוניו ישראל אחר שברח מחוץ לארץ לא יושב לו, אבל ישחרר אותו ויכתוב עליו דמיו בחוב, והוא אמרו יתעלה לא תסגיר עבד אל אדוניו. והתבאר בגיטין (דף מ"ה) שבעבד שברח מחו"ל לא"י הכתוב מדבר שיהיה הדין בו שיכתוב שטר חוב בדמיו עליו ויכתוב לו גט חירות ולא ישוב לעבדותו בשום פנים להסתופפו במקום טהור הנבחר בקבוץ הנכבד, ושם התבארו משפטי מצוה זו. (תצא, הלכות עבדים פ"ח):
מצות לא תעשה רנה
מצוה רנה: שהזהירנו גם כן מאונאת העבד הבורח אליו. והוא אמרו יתעלה עמך ישב בקרבך בטוב לו לא תוננו. ולשון ספרי לא תוננו זו אונאת דברים, כי כמו שהזהיר יתעלה לאו לאונאת הגר לחולשתו וגנותו הוסיף גם כן לאו שלישי באונאת העבד שהוא יותר חלוש הנפש ושפל יותר מן הגר שלא תאמר זה העבד לא יתבייש מאונאת דברים. ומבואר הוא שזה העבד שדבר בו הכתוב ודין הגר שהזהיר מאונאתו אמנם הם קבלו התורה על עצמם, והם גרי צדק. (סם, שם):




